שנתיים של יצירה, למידה והתחלות חדשות

המוצר הראשון שמכרתי באטסי. לוח שנה פרינטבלסאחרי שנים של עשייה אינטנסיבית, הובלת תלמידים, צוותים ופרויקטים, מצאתי את עצמי שואלת שאלה פשוטה: מה עכשיו? לא חיפשתי רק עיסוק. חיפשתי מסגרת ליצירה. מקום שאוכל להמשיך בו ללמוד, להתנסות ולהרגיש חלק ממשהו חדש. כמו שקורה לא פעם בעידן הדיגיטלי, ברגע שמתחילים לחפש – האלגוריתם כבר יודע מה לשלוח. כך הגיע אליי פוסט של ליאורה.קראתי, הסתקרנתי וקבענו שיחת היכרות. באותו שלב עדיין לא הייתי סגורה על עצמי. לא ידעתי בדיוק מה אני מחפשת, לאן אני רוצה להגיע ומה יהיה הכיוון החדש שלי.אבל החלטתי לתת לזה הזדמנות.פתחתי חנות באטסי והצטרפתי לקבוצת "יוצרות עסק". פתאום מצאתי את עצמי מגיעה למפגשים קבועים בימי ראשון, פוגשת נשים יוצרות, מקשיבה, לומדת ושואלת שאלות. עולם חדש נפתח בפני – אטסי, פרינטבלס, מוצרי POD ומושגים שלא הכרתי קודם.בחרתי להתקדם בקצב שלי.לא ניסיתי לרוץ מהר או להספיק הכול. התחלתי מהמקום המוכר לי , הדברים שכבר עסקתי בהם במשך השנים: עיצוב לוחות שנה, חומרים חינוכיים, דפי עבודה ומוצרים גרפיים שונים.לאט לאט התחלתי להבין איך רעיון הופך למוצר, איך מוצר הופך לליסטינג, ואיך לומדים לחשוב על קהל שנמצא מעבר לים.ממובילת קבוצה לחברה בקבוצה.אחת התובנות המשמעותיות עבורי קשורה דווקא למקום שלי בתוך הקבוצה. במשך שנים הייתי בצד המוביל – מורה, מדריכה, מנהלת פרויקטים ומובילת צוותים.פתאום מצאתי את עצמי במקום אחר. לא זו שמובילה את הדיון, אלא זו שמקשיבה. לא זו שנותנת את התשובות, אלא זו ששואלת שאלות. לא זו שמכוונת אחרים, אלא זו שלומדת בעצמה.בהתחלה זה היה קצת מוזר. עם הזמן גיליתי שיש בזה משהו מיוחד. יש חופש גדול בלהיות תלמידה שוב. בלהסכים לא לדעת. בלהתנסות, לטעות, לשאול ולהתקדם צעד אחר צעדומה למדתי בשנתיים האלה?למדתי שעסק יצירתי הוא מרתון, לא ספרינט. למדתי שהצלחות קטנות מצטברות לדברים גדולים.למדתי שקהילה היא כוח.למדתי שאפשר להתחיל מחדש גם אחרי קריירה שלמה.ובעיקר למדתי שהיצירה עצמה עדיין נמצאת במרכז. הכלים השתנו, הפלטפורמות השתנו, אבל הסקרנות, הרצון ליצור והאהבה לחבר בין רעיונות, אנשים ולמידה – נשארו בדיוק אותם הדברים שהובילו אותי לאורך כל הדרך.אחרי שנתיים אני עדיין לומדת, עדיין מתנסה, ועדיין מופתעת לגלות לאן עוד הדרך הזאת יכולה לקחת אותי. אחד הדברים היפים במסע הזה הוא ההבנה שאין צורך להמציא את עצמנו מחדש. אפשר לקחת את כל מה שצברנו בדרך – הידע, הניסיון, האהבות והסקרנות – ולתת להם צורה חדשה. אני עדיין אותה יוצרת שאוהבת לצלם, לעצב, ללמד ולספר סיפורים. רק שהיום הסיפורים האלה מופיעים לפעמים בלוח שנה, בדף פעילות לילדים, בפוסטר או בחנות ART.IL , בETSY ובTPT שמחברת אותי לאנשים מכל העולם.

מובילה צוות לפרס חינוך

מציגה את יומן המלחמה שלי בתערוכהעםקבוצת הצילום שלי

עם קבוצת הצילום שלי