לחפש את הסיפור בתוך השקט: איך אני יוצרת

כשאני יושבת ליד שולחן העבודה שלי בתל אביב, הדבר הראשון שאני עושה הוא להקשיב. לא לרעשים שבחוץ, אלא לדיאלוג שבין המילה לבין הדימוי החזותי. במשך שנים רבות הייתי מורה לאמנות, תקופה שבה החזקתי את היד של אחרים בתהליכי היצירה שלהם. למדתי שם משהו עמוק על האופן שבו אנשים נפתחים ועל הדרך שבה אמנות יכולה להפוך למראה של הנפש. היום, כשאני יוצרת עבור הבית והלב, אני מביאה איתי את אותה הקשבה בדיוק. אני מאמינה גדולה בכוחן של מילים לרומם, אבל הן צריכות מקום לנשום בתוך הפריים. היצירה שלי היא הניסיון שלי להכניס משמעות ואור לתוך החללים שלנו, לא כקישוט בלבד אלא כנוכחות שיש לה כוונה. בינינו, העומס של היומיום לפעמים מאיים לבלוע כל מחשבה יצירתית, ולכן אני מתמקדת בחיבור בין קווים פשוטים למסרים חזקים. היצירה היא רגע שבו אני עוצרת את המרוץ ובודקת מה בעצם חשוב לי להגיד היום. לפעמים זו מילה בודדת על קלף השראה ולפעמים זה איור שמנסה לפענח תרבות שלמה, כמו העבודה שלי על הקרמבו. הנה, בואו נדבר על הקרמבו לרגע. עבורי, הקרמבו הוא לא רק ממתק, הוא סיפור. כשאיירתי את תשעת המופעים שלו בתוך רשת גיאומטרית, ניסיתי להבין איך הצורה הזאת, בלי שוקולד ובלי קצפת, עדיין מעוררת בנו רגש. היצירה הזאת מלמדת אותי שוב ושוב שהזהות האמיתית שלנו נמצאת לעיתים קרובות בצלליות, במה שנותר אחרי שמורידים את כל הקישוטים. התהליך הזה משתקף גם בערכות המיתוג שאני מעצבת לראש השנה. אני לא מחפשת להעמיס שולחן באביזרים, אלא ליצור נוכחות עדינה של כוונה סביב הלחם והיין. כשאני עובדת על כרטיסי הושבה או חבקים למפיות, אני חושבת על הרגע שבו מישהו יתיישב לשולחן ויעצור רגע להסתכל. זה השינוי הקטן שאני מחפשת ליצור. יש קושי אמיתי בלהיות יוצרת שגם מנהלת עסק קטן. אני מכירה היטב את התחושה שאין מספיק זמן, את החשש שמה שאני מנסה להגיד לא יעבור, או את המורכבות שבניסוח המחשבות שלי לכדי מוצר מוגמר. לפעמים הנכדים שלי מגיעים לבקר בסטודיו, והם הופכים לוועדת הביקורת הכי כנה שיש. הם בודקים, מציעים רעיונות, ובעיקר מזכירים לי שהדבר הכי יפה בתהליך הוא לא תמיד התוצאה המוגמרת על הקיר, אלא האנשים שחולקים איתנו את הדרך. אלו הם רגעים של חיבור אמיתי. יצירה, בעיניי, היא לא פעולה שצריך להכריח. היא לא תלויה בלחץ או בעמידה בלוחות זמנים לוחצים, אלא בנכונות לחזור פעם אחר פעם אל הנייר. אם אתן נמצאות ברגע של יצירה, אל תרגישו חייבות לעשות הכול בבת אחת. לפעמים מספיק קלף השראה אחד, כמו אלו שאני מעצבת, כדי להזכיר לנו מילה טובה או מחשבה מעוררת. כל פריט בבית, כל סימן על הצלחת, הוא הזדמנות ליצור עוד רגע של חיבור בינינו לבין עצמנו. בסופו של יום, אני שואפת שהעבודות שלי יהיו סיפורים שניתן לתלות על הקיר, נוכחות שקטה של יופי ומשמעות שמלווה את הבית גם כשאני כבר לא שם.