מי מחליט שאתם אמנים רציניים?

"נו, שילמת על זה," היא אמרה בטון מזלזל, כאילו לשלם על פרסום זה מעשה שפל.

זו הייתה תגובה להודעה באיזו קבוצת אמנים, כשסיפרתי שההצלחה שלי לאותו שבוע הייתה להתפרסם במגזין האמנות הבין־לאומי "Arty Rat".

בסדר, אז שילמתי. וה"זה" ששילמתי עבורו הוא הפרסום. עדיין צריך לעבור תהליך קבלה, ה"זה" הזה חינם.

הכל התחיל לפני כעשרים שנה, כשהגדולה שלי שאלה אותי למה בחרתי להיות מהנדסת תוכנה. כמובן שזו לא הייתה בחירה שלי, והילדה לא יכלה לדמיין איזה צונאמי של מודעות היא התניעה.

זה גם לא בדיוק הרגע שהכל התחיל. זה רק היה הרגע שהבנתי שאחרים החליטו בשבילי מה החיים שלי צריכים להיות. בפועל, התאהבתי באמנות כשהייתי בערך בת 3 וראיתי את הסייעת בגן גוזרת מנייר גל ים כחול, בצורה מושלמת. בחיים לא ראיתי משהו כל כך יפה וכל כך שווה שאכין בעצמי. בשבילי המשימה הייתה לגזור בצורה מושלמת. ילדה בת שלוש לא יכולה לדייק כמו אישה בוגרת, וכמובן שלא הצלחתי. עדיין, התעקשתי לגזור שוב ושוב, ולהתעלם מכל מה שמסביבי. עד שהסייעת נאלצה לסחוב אותי בידיים לחדר האוכל.

ילדה שלומדת קרוא וכתוב בגיל 5 רק מלהסתכל על האחים שלה עושים שיעורי בית, ועוד אחת כזו שלא יודעת לצייר או לפסל? אין לה מה להיות אמנית.

החברה לימדה אותי את זה דרך שבחים על החוכמה שלי. במשך 12 שנות לימוד שיבחו אותי על כל הישג לימודי והתעלמו מכל הישג אמנותי.

למדתי שמדע ולימודים הם הדרך לחיים טובים, לא האמנות. כך נכנעתי לסיפוק להיות "החכמה ביותר".

כשזרקה לי את השאלה שלה, בתי הייתה רק בת 6 ואני הייתי מהנדסת תוכנה, בעלת תואר שני בגנטיקה ובעלת פרסי "עובדת השנה" מכל חברה בה עבדתי. מה היא תלמד מזה שאני אודה שלא בחרתי את המקצוע הזה?

החלטתי להחיות ולהגשים את החלום האבוד של ליצור אמנות. עדיין לא היה לי את האומץ והידע לבנות קריירה עצמאית באמנות. ושוב נכנעתי לתכתיבי השוק ול"חוכמת ההמונים", שאומרת שבגילי וללא לימודים פורמליים יהיה כמעט בלתי אפשרי להצליח. כך עבר עוד עשור של היכנעות, של לרדוף אחרי כל שקל כמדריכת יצירה. סוף־סוף רואים אותי כאמנית – מי זה שרואה אותי כך?

7 באוקטובר 2023 — כמו כל עם ישראל, קיבלתי את צלצול ההשכמה האכזרי ביותר בתולדות המדינה. לקח לי רק 24 שעות להבין שחלומות שלא מגשימים היום לא זוכים להתגשם. אמרתי לעצמי: "אני אכן אמנית", והחלטתי שוב להתנהג כאמנית. להגיד שאני אמנית זה פשוט. להתנהל כאחת אחרי גיל 50 — זה לא: והכי קשה זה לפרק 50 שנה של להאמין ש-"את לא יכולה להיות אמנית כי..."

שנה לאחר מכן, עדיין לא היה לי פורטפוליו להראות, ועדיין לא הייתי בטוחה מה זה "להתנהג" כאמנית. אני יכולה להאשים בכך את כל מי שאמר לי כמה זה קשה להצליח בעולם האמנות ה"רצינית". וכששאלתי מה זה אמן רציני, אף אחד לא הצליח לתת לי תשובה ...רצינית.

אני יצאתי להיות אמנית. מה פתאום עכשיו גם רצינית?

הבנתי שאני מקשיבה דווקא לאמירות האלה בגלל שאני מחפשת מישהו להאשים בחוסר ההתקדמות שלי, ובחוסר הידע שלי לגבי מה אני אמורה לעשות עכשיו.

שוטטות מזליסטית בין סרטוני יוטיוב של אמנים אחרים הביאה אותי ל־Shadow Artiste, ולסרטון הנפלא שלו "4 רמות של מזל", שנתן לי את האומץ להזיז ת'התחת ולעשות במקום להתלונן ולפחד.

כאן נכנסת לתמונה גם דורית לוז – "לזוז". מאמנת עסקית ולא רק, מעניינת ומצחיקה. איתה נפגשתי בתחילת 2025. במאי 2025 כבר השתתפתי בפעם הראשונה בתערוכה קבוצתית. איך הצלחתי? היות שכבר ידעתי שאני אמנית, ואיזו אמנות אני רוצה ליצור, שאלתי אחרים באותו תחום איך הם עשו זאת.

את עדיה פורת, אמנית רב־תחומית ואוצרת, הכרתי בפגישת זום לאמנים. ממנה למדתי שאמנות שלא יודעים איך להציג זה כמו המצאה מושלמת שלא מראים לאף אחד; וגם איך לכתוב על האמנות שלי ואיך להגיב לקול קורא.

וכאן המקום לציין את ד"ר ליאורה שיפטן, מדריכת הורים ומאמנת אישית. היא עזרה לי למצוא את הסוד של לחיות חיים של אחרים! היות שאני בטוחה שאני טועה מדי פעם, אולי אחרים יודעים יותר טוב.

מה שהכי רציתי באותם ימים זו תערוכה בין־לאומית. מצאתי אחת. הגשתי. לא התקבלתי. ואף שהאוצר של התערוכה כתב לי פעמיים כדי לוודא שאגיש בשנה הבאה, התאכזבתי קצת.

בתחילת 2026, הלכתי לסדנה של העירייה על AI. כשהתאכזבתי מהדחייה בתערוכה, הלכתי וסיפרתי למנוי צ'אט-GPT שלי. והוא שאל אותי שאלה אחת: למה הגשת? מה רצית להשיג?

אוצרים רוצים את האמנות שלי. אנשים מהקהל תמיד ניגשים אליי ואומרים לי שהאמנות שלי מיוחדת, ומעניינת, ופעם אחת אפילו מעצבנת. באחת הגלריות, עסקן אמנות ידוע ניגש אליי, שוחח ואף ביקש תמונה עם היצירות שלי. וכל זה אומר רק שלאמנות שלי יש קהל.

אמנים רציניים לא מוגדרים על ידי סוג האמנות שהם יוצרים, או איפה הם מוכרים אותה. הם מוגדרים לפי כמה הם מוכנים להשקיע ולהתאמץ כדי להגשים את מה שבחרו במודע שהיצירות שלהם יהיו ויעשו.

לא מפתיע בכלל: אמן רציני הוא מי שלוקח את האמנות שלו ברצינות.

מי יחליט בשבילכם שאתם אמנים רציניים?