עמודי אודות רבים מתחילים ב"מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי ליצור". ייתכן שזה נכון, אבל הקורא עדיין אינו יודע מה הפך אתכם לאמנים שאתם היום.
סיפור אמן אינו חייב לכלול אירוע דרמטי. הוא צריך להסביר כיצד החוויות, הבחירות והסקרנות שלכם מופיעות בעבודה. כשהוא כתוב טוב, הוא אינו מספר על העבר — הוא מסביר את ההווה.
לקוח שמבין מאיפה הגיע האמן ומה מניע אותו, מרגיש שהוא מכיר אותו. ואנשים קונים ממי שהם מרגישים שהם מכירים.
ארבעת חלקי הסיפור
נקודת המוצא
מה משך אתכם לתחום? אדם, מקום, חומר, זיכרון או צורך? אינכם חייבים להתחיל בילדות. לפעמים הנקודה היא מורה בתיכון, סדנה באוניברסיטה, או משבר שהוביל לשינוי כיוון.
הדרך
כיצד למדתם, השתניתם ופיתחתם את השפה שלכם? מה ניסיתם, ממה ויתרתם, ומה נשאר?
ההווה
מה אתם יוצרים היום ומה מעסיק אתכם? מהן השאלות שאתם שואלים בעבודה?
החיבור לקהל
מה אתם מקווים שהאדם ירגיש, יזכור או ייקח איתו כשהוא פוגש את היצירה?
דוגמה מעולם הקרמיקה
"גדלתי בבית שבו תמיד תיקנו דברים במקום לזרוק אותם. שנים לאחר מכן מצאתי את עצמי אוספת שברי עץ, מגירות ישנות וחלקים שנשכחו ברחוב. היום אני הופכת אותם לאובייקטים לבית, תוך שמירה על הסימנים והשריטות שמספרים מאין הגיעו."
הפסקה אינה רק ביוגרפיה. היא מסבירה את החומר, את הגישה ואת הערך של העבודה. מי שקורא אותה מבין מדוע היצירה נראית כפי שהיא נראית, ומה היא מייצגת.
דוגמה מעולם הצילום
"התחלתי לצלם כשעברתי לגור לבד בדירה קטנה. הצילום היה הדרך שלי להביט בחללים של אחרים, כששלי היה קטן מדי. עם הזמן הבנתי שמה שמעניין אותי אינו החלל עצמו, אלא הסימנים שנותרים בו — כיסא מוזז, חלון פתוח, ספר שמוט על השולחן. היום אני מצלם בתים של אנשים, והעבודות שלי עוסקות במה שנשאר אחרי שהאדם קם מהכיסא."
שוב, הסיפור אינו רשימת תארים. הוא מסביר את הנושא, את הזווית ואת הרגישות של הצלם.
טעויות נפוצות
הטעות הראשונה היא סיפור שאינו מתחבר לעבודה. אם הסיפור מספר על ילדות בקיבוץ, אבל העבודה אינה מתייחסת לכך בשום צורה, הקורא ירגיש שהסיפור נכתב כדי לרגש ולא כדי להסביר.
טעות שנייה היא שפה כללית מדי. "אני שואבת השראה מהטבע" אומר פחות מ"אני אוספת עלים בכל בוקר ומטביעה אותם בחימר". פרט מוחשי אחד שווה יותר משלוש הצהרות כלליות.
טעות שלישית היא היעדר תמונה. אנשים רוצים לראות את האדם. תמונה שלכם בסטודיו, עובדים, אוספת חומרים או פשוט יושבים ליד העבודה, מחזקת את הסיפור יותר מכל פסקה.
לפני ואחרי
לפני: "ליאת היא אמנית קרמיקה. היא אוהבת את מה שהיא עושה ומשקיעה בכל פריט. העבודות שלה נעשות באהבה ובמסירות." כללי, לא מספר כלום, ויכול להתאים לכל אחד.
אחרי: "ליאת אוספת חימר מנחלים בגליל. כל בוקר שישי היא יוצאת עם שק קטן וחוזרת עם חומר שהיא מנפה, מייבשת ומכינה לעבודה. הקערות שלה נושאות את הצבע של האדמה ממנה הן נולדו." ספציפי, מוחשי, ומסביר את היצירה.
כיצד למדוד אם השינוי הצליח
לאחר שכתבתם מחדש את עמוד האודות, בדקו:
- האם אנשים שמגיעים לאתר נשארים בעמוד האודות יותר זמן?
- האם הם פונים אליכם עם שאלות שמראות שהם קראו?
- האם הסיפור שלכם עולה בשיחה כשאתם פוגשים לקוחות?
במאמר הבא נעבור לשאלה שבאה לאחר הסיפור: כיצד מציגים את היצירה עצמה בצורה שמאפשרת ללקוח לראות אותה כפי שהיא נראית במציאות — גם כשהוא צופה במסך.